מסע בדרכים: מהרצליה למדבר – חוויית קבריולט ואופנועים שלא תשכחו

החיים המהירים, הלחץ של היום-יום, העבודה, הטלפונים שלא נגמרים – כל אלו גרמו לנו לעצור לרגע ולשאול את עצמנו: מתי בפעם האחרונה באמת יצאנו לדרך בלי למהר לשום מקום? בלי יעד ברור, רק אנחנו, השמיים הפתוחים והרוח בפנים.

וככה זה התחיל – רעיון קטן בשישי אחר הצהריים בקבוצת הווטסאפ של קהילת הקבריולט והאופנועים שלנו. "יאללה, שבת בבוקר, יוצאים למסע פתוח. מי בפנים?" תוך שעה, כבר היו רשומים 18 נהגים ורוכבים. המסלול? מהרצליה, דרך כבישי החוף, פנימה אל הנגב – עד לשפת המכתש ברמון.

05:30 – מפגש בהרצליה

הבוקר התחיל מוקדם, אולי מוקדם מדי. ב-05:30 כבר התכנסנו בחניון הפתוח ליד המרינה בהרצליה. האוויר היה קריר, שמים כתומים בשולי האופק והעיר עוד ישנה. חמש קבריולטים מבריקים עמדו בשורה, כל אחד שונה – מרצדס SL, BMW Z4, פורשה 911 ועוד. לידם, עשרה אופנועים – הארלי, ב.מ.וו GS ואפילו דוקאטי אדום אחד.

התחלנו בקפה קטן שהבאנו מהבית, מוזיקה שקטה ברקע ואווירת התרגשות שמילאה את המקום. זה לא עוד טיול – זו הייתה שיירה עם מטרה: לחיות את הדרך.

06:00 – יציאה לדרך

השיירה יצאה לדרך בכביש החוף דרומה. הרוח הייתה נעימה, התנועה דלילה והשקט הזה של הבוקר המוקדם עטף את כולם. השיירה נשמרה יפה – נהגי הקבריולט מלפנים, האופנוענים מאחור, כולם מתקשרים בקשר עיניים ובחיוך קטן.

בין נתניה לראשון לציון השמש כבר זרחה במלואה, שופכת אור זהוב על המכוניות והקסדות. עצרנו בתחנה קטנה בפלמחים לנשום רגע, להתמתח, לצחוק קצת. ילדים שהיו שם עם ההורים שלהם לא הפסיקו להסתכל על השיירה ולהצטלם עם הרכבים והאופנועים. "לאן אתם נוסעים?" שאל ילד קטן. "לנסוע," ענינו לו. "לאן? לא חשוב – העיקר הדרך."

08:30 – פנינו למדבר

עברנו דרך ראשון לציון, דרך באר שבע, והתחברנו לכביש 40. המראות התחילו להשתנות – מהים הכחול והבניינים הגבוהים, לשדות חיטה רחבים ואז להרים צחיחים וצהובים. הקצב האט, לא כי הכביש דרש – אלא כי כולנו רצינו לנשום את הנוף, לצלם, לעצור, לדבר.

התחנה הבאה שלנו הייתה בקפה מדברי קטן ליד רמת חובב. עמדנו שם כמעט שעה – קפה, עוגיות מדבריות, בדיחות פנימיות וצחוקים של קהילה שהופכת למשפחה על הכביש. תיירים שראו אותנו עצרו לשאול – "מה זה האירוע הזה?" עניתי כמו תמיד: "זה לא אירוע. זו דרך חיים."

11:00 – מכתש רמון באופק

ככל שהתקרבנו למצפה רמון, הדרך נעשתה יפה יותר. עיקולים חדים, עליות וירידות, והמדבר במלוא הדרו. השמש כבר עמדה גבוה, אבל לא היה חם – הבריזה המדברית עשתה את שלה.

בכניסה למצפה רמון עצרנו שוב, לאכול משהו קל ולהתארגן. כמה מאיתנו נשכבו על מחצלות, כמה ישבו על המדרכה ליד הקבריולט והאופנועים, דיברנו על החיים, על החוויות, על כמה העולם נראה אחרת כשאתה על הגג הפתוח או על שני גלגלים.

12:00 – ההפתעה בסיום

לפני שחזרנו, החלטנו לעשות סיבוב נוסף על שפת המכתש. הקצב היה איטי, כולם בשקט, רק הרוח והמנועים מדברים. ברגע אחד ספונטני, עצרנו את השיירה באמצע הדרך, ירדנו מהרכבים ומהאופנועים, והתיישבנו בשקט, מביטים אל המכתש.

לא דיברנו הרבה. רק היינו שם – חבורה של אנשים שונים, מגיל 25 עד 60, שהדרך חיברה ביניהם. כי בסופו של דבר, המסע הזה לא היה על היעד – הוא היה על החופש לבחור לרגע אחד להיות באמת כאן ועכשיו.

💡 טיפים למי שרוצה לעשות את המסלול הזה:

• תצאו מוקדם – הנוף של הזריחה הופך את כל המסע.
• הצטיידו בקפה, מים והרבה מצב רוח – הדרך ארוכה אבל שווה כל קילומטר.
• אל תמהרו – תנו לעצמכם לעצור, להרגיש, לצלם.
• חובה להכניס לעצירות גם נקודת אוכל קלילה ותחנה לצילום קבוצתי.
• ואל תשכחו – זה לא המרחק שחשוב, אלא החברים שבדרך.

🚘 לסיכום

המסע מהרצליה למצפה רמון הוא לא רק עוד טיול – הוא חוויה של חיבור. חיבור לעצמך, לחברים, לדרך, לשקט המדברי ולחופש שאי אפשר להסביר במילים. זה לא משנה אם תגיעו לשם בקבריולט נוצץ או באופנוע ישן – כל עוד תפתחו את הלב, את הגג, ואת העיניים – תגלו שהחיים, בסופו של דבר, מתרחשים בדרך.